ובכן, זה היה ביום שישי אחד בערך בשעה 10.00 בבוקר.

אני מקבל טלפון- השדכן מציע לי מישהי ואחרי כמה וכמה טלפונים של דין ודברים לקביעת פגישה (כי מוצ"ש אני לא יכולתי, וביום א' היא לא יכלה וביום ב' היא שוב לא יכלה וביום ג' אני לא יכולתי)
סוף סוף ביום שישי רבע שעה לפני שבת, קבענו להיפגש ביום ה' בערב באחד מבתי המלונות בי-ם.

מגיע יום ה' ובשעה 8.15 בבוקר אני מתעורר לקול צלצול הפלא-פון, חבר שלי על הקו אומר לי שיש הערב קונצרט גדול הוא קונה כרטיס ושואל אותי אם אני גם רוצה לבוא איתו.
אני ששכחתי בכלל מהפגישה וגם הייתי עוד חצי ישן, אמרתי לו כן בטח, אני מגיע איתך.

הגיעה השעה 5.00 אחה"צ אני מגיע הביתה ונכנס להתקלח ותוך כדי מגיעים ההורים שלי. כשהם רואים אותי יוצא מהמקלחת ומתלבש יפה וטוב ומבושם ומחויט הם חשבו שאני זוכר ואני הולך לפגישה. הם לא אמרו לי כלום, רק כשיצאתי הם אמרו לי שיהיה לי בהצלחה.

אני מגיע לקונצרט וממש ברגע האחרון נכנס וסוגר את הפלא-פון שלא יפריעו לי חלילה באמצע. כשנגמר הקונצרט בערך בשעה 12.30 בלילה יצאנו אני וחברי לכיוון הבית ובדרך דשנו ולשנו אל איך שהיה הקונצרט. בשעה 2.15 אני מגיע הביתה וההורים שלי שואלים אותי במבט זועם איך היה? הם רצו לראות מה אני יענה... אני מתמימותי עניתי שהיה עשר, הקונצרט באמת היה גדול ולא רק גדול אלא ענק...

אז התחיל כל העקשן ההורים שלי התחילו לצעוק מה? קונצרט? אתה נורמאלי??? המיועדת עומדת ומחכה לך בלובי לפגישה ואתה הולך לנו לקונצרטים... מה קורה איתך אין לך בושה?

נ.ב. ושלא תבינו לא נכון, אני דרך כלל בתשעים ותשע אחוז מאוד אחראי אבל פגישה איתה כבר לא היה!